נולד בשאלוניקי ב-1.4.1900, להוריו אברהם ודולסה ז"ל, נפטר בתל-אביב, בל' במרחשוון תשכ"ז, 13.11.1966.  היה נשוי לז'אנה ז"ל, לבית פילוסוף. בשאלוניקי עבד בקונפקציה לכובעים. נכנס בשערי מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו בתאריך 2.4.1943. מספר על הזרוע 114577.  בבירקנאו שהה מספר
חודשים והועבר לפלנירום 2 ולקומנדו אבור-ברק, משם לורשה למספר חודשים בה היה בקרטופלה קומנדו, ועבד בהריסת בתים וניקוי לבנים, משם לדכאו, עד השחרור עבד  באלאח, בבית החרושת למכונות מטוסים בשם ב.מ.ו. ב-1.5.1945 שוחרר ביער שטלאטה על-יד קוחל. עם שחרורו על-ידי האמריקנים, עסק בריכוז
הניצולים בעיר פלדפינג (באיזור הכיבוש האמריקני בגרמניה) ובארגונם בפדרציה של יהודים ספרדים ילידי יוון, הוא שימש להם כרב ושליח ציבור, יצר קשרים ראשונים עם היהדות ביוון ובארץ ישראל, שם שהה עד 28.12.1948. נשיא הכבוד של ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל. נקרא בפי חבריו "איל נונו" (הסבא), הן מפאת היותו מבוגר מרוב הניצולים והן בגלל מסירותו לאחיו בעת שהייתו במחנות המוות
השונים. לאחר עלותו ארצה התגורר בתל אביב ועבד בקונדיטוריה "אלברט" שהייתה ממוקמת אז ברחוב מרכז מסחרי 36, בתל-אביב.

מתוך חיבורו "לעמיתי היהודי-האשכנזי (שיחת פליט מכבשני אושוויץ), בצחוק ובדמע":

"גם אני פעם חשבתי, כי יש הבדלים בין היהודים ויש דרגות ביחוס. אני, למשל, מיוחס כביר הנני. מצאצאי גולי ספרד, אני משרידי הקהילה הקדושה באראגון. כולם פה ברחוב מרכז מסחרי, קוראים לי בשם "אלברט" , וכולם טועים. אנשים חשובים שאני אופה-עוגות. ומה אנכי באמת? חזן משאלוניקי אני. ושמי משה בן אברהם למשפחת שמואל. לא אשקר לך, הרי באושוויץ מחקו את שמי ונתנו לי מספר, המספר הצהוב בצורת משולש. זה כל רכושי שהצלתי לפליטה. המספר המדוייק: 1.1.1.4.5.7.7, באושוויץ זה היה כבר מן המספרים המאוחרים. כי אנחנו השאלוניקאים הגענו לשם בשנת 1943, לאחר שהכבשנים פעלו זמן רב. הרבה דברים חביבי, למדתי שם, באושוויץ, ודבר זה לא אשכח לעולמים: כי כל ישראל חברים. כולם נדחקו בתור אל המשרפות. כולם, כולם, כל מי שבשם ישראל יכונה, משאלוניקי ומרודוס, מצרפת ומסקנדינביה, מגרמניה ומרומניה, רוסים, פולנים וצ'כים. פרופסורים וסבלים, רבנים וחזנים, ישישים ותינוקות, כל אלה שהיו מבני אברהם יצחק ויעקב… לא בנקל הכרנו איש את אחיו באושוויץ, אנו השאלוניקאים, הוכינו במכת-הלם, כשאך דרכה רגלנו על אדמת אושוויץ. עשרה ימים ארכה לנו הדרך, ברכבות הגירושים מיוון לפולין…קבוצה של השאלוניקאים, אנשים בריאים וחסונים כמוני ועוד יותר ממני, אוכסנה בבלוק 21.  במקום זה רוכזו פועלים יהודים חזקים מבלי כל העדות ויוצאי כל הארצות. אולם לא הייתה הבנה רבה בינינו. כל אחד דיבר בלשונו, ויש שלא הבינו אחד את שפת רעהו. ומה היה הדבר שיכול היה לאחדם? מנת הלחם הזעומה הפרידו בין האנשים הרעבים. ובעד טיפה נוספת של המרק המימי מסוגל היה אחד לדרוס את השני. ומה קרה? פלא גדול קרה. נס ממש. היה זה בליל שבת. חצות הלילה בצריף הגדול היה חושך ואפלה. רובם ככולם שכבו כהרוגים על משכבי העץ. רק שאלוניקאי אחד, דוד פיצ'ון, לו התחשק פתאום לשיר את הפזמון הספרדי לכבוד שבת קודש: "ויקדשהו",  כאילו שכח בכל מלאכי החבלה שמסביב וצפצף על השטן עצמו, השמיע את הניגון הערב הצריף האפל: "ויקדשהו", ברגע זה קפץ ממשכבו יהודי צדיק אחד מפולין, יהודי בגטו וורשה, שמו היה רבינוביץ. את שם הצדיק הזה זוכר אני היטב, אם כי הצדיק הזה נרצח לאחר מכן, אני התיידדנו זמן הרבה. יהודי זה החל לנשק את השאלוניקאי שהעיז לשיר את המזמור של זבת "ויקדשהו". והוא, הצדיק הזה, בשם רבינוביץ, הזעיק עוד יהודים, שישמעו ושיקשיבו לשירת השאלוניקאי. ומאז נקשרה באושוויץ ברית אחווה בין שאלוניקאים ופולנים…"

דוד חיים בן גבריאל ושמחה, נולד בשאלוניקי בשנת 1916. בוגר בית ספר מסחרי בשאלוניקי. היה בעל שליטה בשפות עברית, יוונית, צרפתית וספרדית. בשאלוניקי היה סוחר. בתאריך 9.4.1943 נכנס בשערי מחנה האוזמיץ. משם הועבר לאושוויץ בתאריך 17.4.1943, שם קועקע המספר שעל זרועו 116387. באושוויץ שהה בקרנטינה, משם הועבר לבונה, שם שהה עד 18.1.1945, ועבד בבית החרושת IGE, לגלייביץ, בוכנוולד, פלוסינבורג וקרבינקן, שם שהה עד סוף מרץ 1945 ועבד בהעמסה ופריקה של קרונות פחם.  שוחרר בתאריך 22.4.1945 במחנה שטמסריט (ליד נויינבורג). עלה לארץ ישראל בשנת 1947. בשנת 1955 נישא לדורה לבית גאיגוס והם התגוררו בתל-אביב. דוד למד הנהלת חשבונות בארץ. שימש מזכיר הארגון ומנהל החשבונות מ-1953 עד תחילת 1958.

דוד שהיה בין מקימי הארגון, ראה כמטרה חשובה את הקשרים והעזרה ההדדית בין הניצולים, במכתב המצורף כאן שאותו הפנה לארגון, ניתן לקרוא את התרגשותו ותודתו לחברים על השתתפותם בשמחתו ביום נישואיו בבית הכנסת "בית תפילה" והכבוד שניתן לו כחתן תורה.

חיים ארוך נולד בשאלוניקי בשנת 1910, בן למשה ומזל-טוב לבית רוצ'ס. ב-17.4.1943 נכנס בשערי מחנה אושוויץ שם שהה בקרנטינה, על זרועו קועקע המספר 115871. הועבר לבונה שם שהה כחמישה חודשים ועבד בבית חרושת IGE, לאחר מכן לבירקנאו שם שהה כחודש בחפירת תעלות. מאוקטובר 1943 עד אוגוסט 1944 היה בורשה ועבד בהריסת בתים ובכבישים. הועבר לקאופרינג-לנדסברג שם עבד בעבודות כפיה שונות בקומנדו  חפירות  קברים. שוחרר במחנה דכאו ב-5.5.1945. חזר ליוון לאחר המלחמה. עלה לארץ ישראל בשנת 1946. בארץ נישא לפרלה לבית חלגואה, והם התגוררו בתל-אביב. חיים עבד כנהג סבל בשוק הסיטונאי. 

נפטר בי' באדר תשמ"ח, 28.2.1988.

שמואל, בנם של רוזה ודוד, נולד בשנת 1920 בעיר שאלוניקי. במקצועו היה מסגר. בתאריך 15.4.1943 גורש עם משפחתו לאושוויץ שם נחקק על זרועו המספר 115927. לאחר שהות של מספר חודשים באושוויץ, הועבר לבונה שם שהה עד 18.1.1945 ובהמשך לבוכנוולד שם שוחרר ב-11.4.1945. לאחר השחרור נסע שמואל לצרפת, שם התגורר אחיו, בספטמבר 1945, בראש השנה, הגיע לחיפה באונית המעפילים מיטרואה, ועבר להתגורר למספר חודשים בקיבוץ גבעת ברנר.  שמואל נישא למלכה ונולדו להם 3 ילדים, שושנה, דוד וחיים. המשפחה התגוררה בתל אביב.

שמואל שהיה ממקימי הארגון פעל רבות לרווחת החברים.

שמואל נפטר ב-13.12.1989.

יוסף קלמרו, בנם של יהודה וסולטנה (שושנה), נולד בשנת 1916, בעיר שאלוניקי. היו לו שלושה אחים גדולים ממנו, אליהו, ניסים ומלאך ואח ואחות קטנים ממנו, שבתאי וסונחולה. המשפחה התגוררה בשכירות בבית ישן ורעוע והמצב הכלכלי היה קשה מאד. יוסף למד בבית הספר של הקהילה היהודית בשאלוניקי. בגיל 14 עזב את הלימודים כדי להתחיל לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. בחורף 1931 קרס אחד מקירות הבית בו התגוררה המשפחה, והם נאלצו לעבור לדירה קטנה בת 2 חדרים. באותה תקופה החליט האח הבכור, אליהו, לנסוע לארץ ישראל. יוסף ואחיו המשיכו לעבוד ולפרנס את המשפחה. בהיותו בגיל 21, התגייס יוסף לצבא יוון, שם שרת כשנה וחצי, אז פרצה המלחמה בין יוון לאיטליה, בעקבותיה נכנסו הגרמנים לסייע לצבאות הפולשים, וכבשו את יוון. כל הזכרים היהודים מגיל 18-45 נלקחו לעבודות פרך. יוסף היה נשוי ואב לילד. לפי פקודות הגרמנים, עברו להתגורר בגטו הברון הירש, ולאחר תקופה קצרה גורשו ברכבות המסע לבהמות לפולין. ב-20.4.1943 יוסף הגיע עם כל משפחתו לאושוויץ, שם איבד את את אביו, אימו, אשתו, ילדו ושלושה מאחיו. על זרועו קועקע המספר 116490. לאחר זמן קצר  הועבר לבונה שם שהה עד 18.1.1945, משם הועבר לגלייביץ לתקופה קצרה ומשם לדורה, בה עבד כחרט בתוך טונל, שם שהה עד 30.3.1945 והועבר לברגן בלזן שם שוחרר ב-15.4.1945 ע"י צבאות הברית שפלשו לגרמניה. באותו מחנה שהו גם מספר בנות מיוון, כך פגש יוסף את סוזנה (שושנה), בתם של משה ודודון אברבנאל, שנולדה בשאלוניקי בשנת 1926. המשפחה הגיעה לבירקנאו ב-25.3.1943. גורל משפחתה של סוזנה היה כגורל משפחתו של יוסף, אביה ואחיה הושמדו במחנה אושוויץ מיד עם הגיעם. סוזנה הייתה אסירה בבירקנאו ובאושוויץ, המספר שנחקק על זרועה היה 39206. יוסף וסוזנה עלו לארץ ישראל בשנת 1946, נישאו ונולדו להם שלושה ילדים, שבתאי, משה ושמחה. המשפחה התגוררה בתל אביב ויוסף מצא עבודה כנהג-סבל.

מיד עם הקמתו של הארגון, הצטרף יוסף לפעילות והיה חבר הנהלת הארגון ובמשך שנים רבות שימש כזבר. לאחר פרישתו היה גזבר כבוד של הארגון. יוסף פעל במשך 23 שנים , ללא לאות, בנאמנות ובמסירות לטובת החברים הנזקקים שהתדפקו על דלתותיו של הארגון, ועזר בפניות בכל המוסדות הממשלתיים והציבוריים.

יוסף נפטר ב-6.11.1992 רעייתו סוזנה נפטרה באפריל 1995.

]]> http://www.ighs.co.il/?feed=rss2&p=527 0 http://www.ighs.co.il/?p=525 http://www.ighs.co.il/?p=525#comments Tue, 10 Jan 2012 08:40:27 +0000 ‫thegreek‬ http://www.ighs.co.il/?p=525 לקרוא את ההמשך ←‬]]>

אברהם נולד בשאלוניקי בשנת 1906, הוריו אברהם וסניורה (רבקה) לבית לחנה. אברהם נכנס בשערי מחנה ההשמדה אושוויץ בתאריך 30.4.1943. על זרועו קועקע המספר 117425. במחנה אושוויץ שהה בקרנטינה, משם הועבר לבונה, שם שהה עד 18.1.1945. כמו כן שהה במחנוה גלייביץ ודורה בה היה עד 30.3.1945 ועבד בטונל בבית החרושת לתוצרת רקטות ו' 1 ו-2 קומנדו זבצ'קי. שוחרר במחנה ברגן בלזן בתאריך 15.4.1945. לאחר המלחמה חזר ליוון והתגורר בה עד לעליתו לארץ ישראל בשנת 1947. בארץ התגוררה המשפחה בתל אביב. אברהם עבד במסעדה.

אברהם היה זה שצייר את סמל הארגון המבטא  שהניצול המוזלמן הפך להיות איש חופשי המחזיק רימון יד. סמל זה הוא עד היום הלוגו הרשמי של הארגון.

משה העליון

ראול (יום טוב) ספורטה ז"ל